התאמת סגנון התקשורת לסגנון הניהולי

הפוסט הקודם בנושא (חלק א: סגנונות ניהול) סקר את סגנונות הניהול השונים ע"פ אדיג'ס, והתועלות שאנחנו יכולים להפיק אם זיהינו אותם נכון אצל המנהל, הקולגות והעובדים שלנו. ע"פ המודל, לכל סגנון ניהולי יש סגנון תקשורת אופטימלי שהשימוש בו יסייע להצלחת הקשר בין הצדדים. מה אומר המודל?

אני רוצה להזכיר שלכל אחד מאיתנו יש תמהיל של סגנונות: בדר"כ סגנון מובהק ראשי ועוד אחד-שניים משניים. במהלך הקריאה, אני מציע שתחשבו על טיפוסים שונים שאתם עובדים איתם שמייצגים כל אחד מהסגנונות. לכל טיפוס, נסו לראות האם הגישה נראית לכם מתאימה בהסתמך על אינטראקציות שהיו לכם איתו בעבר.

כיצד לעבוד עם טיפוס P:
• דבר ישר ולענין, גש במהירות לעיקרי הדברים.
• הגדר מטרות (של הישיבה, של המפגש).
• פעל בקצב מהיר – היה מדוייק, נצל את הזמן ביעילות.
• בעת האצלה – היה ספציפי, אמור במדוייק: מי, מה, עד מתי, באיזו דרך.
• היה ענייני, עסקי, במשך כל הקשר איתו.
• תן הכרה לרעיונות, הישגים, מאמץ בעבודה.
• אמור לו מה יהיו תוצאות הפעולה.

כיצד לעבוד עם טיפוס A:
• דבר ישר ולענין, גש במהירות לעיקרי הדברים.
• אל תמהר ואל תלחץ לכיוון החלטות מהירות.
• היה מוכן עם נתונים, הצג אותם בצורה שיטתית.
• בכדי לשכנע אן להניע הצג עובדות, לא דעות.
• ספק ערבויות לבטחון, הצע שיטות להורדת סיכונים.
• הימנע משימוש בנימוקים או פטנטים מתוחכמים.
• תמוך דבריך במעשים, לא במילים.
• הוכח לו שהדברים נעשו כבר, ספר לו היכן וע"י מי.
• השג עבורו את כל המידע הנחוץ לו. הכן תשובות אפשרויות להתנגדויות שיעלה.

כיצד לעבוד עם טיפוס E:
• נוע מדבר לדבר, הצג לו את התמונה בגדול, הראה לו עד כמה זה מבטיח – תאר זאת בצורה מרגשת.
• הצג רעיונות באופן כללי, היכנס לפרטים רק אם תתבקש.
• התחל בשורה התחתונה, אמור לו קודם מה ייצא מזה בסוף.
• התייחס לדבריו בעירבון מוגבל (בספקנות מסויימת).
• השתמש בעדויות מהשטח, בסיפורי הצלחה בכדי לשכנע או להניע.
• כשאתה מגיע איתו להסכמה, רד איתו לפרטים, סכם את ה"סעיפים הקטנים" בדיוק רב ככל האפשר.
• שים לב באיזה שלב הוא נמצא לאורך תהליך קבלת ההחלטה (איסוף מידע, הצגת פתרונות, סיכום לפני קבלת החלטה).
• כתוב סיכומי דיון, שלח אליו מכתבי מעקב – כדי להבטיח את קיום ההחלטות שהתקבלו על ידו.

כיצד לעבוד עם טיפוס I:
• חמם אותו בשיחה מקדימה, גלה בו עניין.
• אל תמהר, אל תנסה ללחוץ לכיוון החלטות מהירות.
• קח לעצמך זמן ללמוד את המטרות האישיות שלו.
• הקשב לו בצורה פעילה (תוך גילוי התעניינות).
• כאשר אתה בכל זאת ממהר לסכם איתו החלטה, נסה לראות אם עלולות להתהוות ביניכם אי-הבנות במקומות מסויימים.
• בכדי לשכנע או להניע, דון איתו בדיעות וברגשות של המעורבים בעניין.
• בעת האצלה – תן לו מחוייבות אישית לתמיכה בו אם יצוצו קשיים.
• לפני הגעתך אליו תיצור לך בסיס של הסכמה עם נוגעים אחרים בעניין. הגע אליו כשאתה יודע שאחרים הביעו עניין והסכמה.

זה לא קל להחליט על דפוס תקשורת שונה בכל פעם שאתם מתקשרים עם הזולת, הרי גם לכם יש סגנונות ניהוליות משלכם. אולם המודעות לנושא והניסיון שתצברו יאפשרו לכם להשתפר. איפה כדאי להתאמץ? מומלץ להתמקד בסיטואציות שתגדירו אותן כחשובות לכם במיוחד.

מיכאל שורץ

סגנונות ניהול ותקשורת – מפתח להצלחה – חלק א

יש בגלריה 1 תמונות.

אחת התיאוריות היותר פשוטות להבנת היחסים בין מנהלים ועובדים (או בין קולגות) פותחה ע"י פרופ' יצחק אדיג'ס*, ואביא אותה כאן בקצרה. התיאוריה מאפיינת את המנהלים לפי הסגנון הניהולי שלהם, ותועלת מרכזית ממנה היא הלמידה כיצד להתמודד עם כל סגנון ניהולי … להמשיך לקרוא

מחוללי אי-וודאות: מושג חדש בניהול סיכונים

בתהליך ניהול סיכונים אנחנו בונים תוכנית התמודדות ספציפית לכל סיכון שהוא מספיק משמעותי לפרויקט (ראה עוד: כיצד לנהל סיכונים?). אך מהם כללי המפתח להפחתת סיכונים בפרויקט? כיצד ניתן לפתח גישה כללית שמפחיתה את מידת הסיכון בפרויקט ולתרגם אותה לפעילויות ממשיות? לשם כך אעזר במושג חדש: "מחוללי אי-וודאות".

בתהליך ניהול סיכונים אנחנו מבחינים בין שני מושגים: "סיכונים" ו"גורמי סיכון". ה-PMBOK מלמד אותנו שסיכון הוא: "אירוע או מצב לא ודאיים שאם יתרחשו תהיה להם השלכה שלילית (או חיובית) על מטרה אחת לפחות של הפרויקט". על מנת לזהות סיכונים, אנחנו משתמשים בין היתר ב RBS (רשימת גורמי סיכון). גורם סיכון הוא: "היבטים של סביבת הפרוייקט או הארגון העלולים לתרום לסיכון לפרוייקט".
במסגרת ניהול הסיכונים, אנחנו עוברים על רשימת גורמי הסיכון האופיינים – ומשם מזהים את הסיכונים הרלוונטיים לפרויקט שלנו.

בשביל מה להגדיר "מחוללי אי-הוודאות"?
מאחר וכל סיכון הוא תולדה של אי-וודאות, כנראה שישנן תופעות שמקשרות בין גורם הסיכון, לסיכון הספציפי שהוא יצר. תופעות אלו נכנה בשם "מחוללי אי-וודאות". הקטנת אי-וודאות בפרויקט, תסייע באופן שורשי להפחית את הסתברות התממשות סיכונים בפרויקט. מכיוון שמחוללי אי-הוודאות יכולים להיות משותפים למספר סיכונים, ההתמודדות איתם היא בעלת פוטנציאל גדול. במקביל, נבנה תוכנית התמודדות ספציפית לכל סיכון כפי שאנחנו רגילים.

מחוללי אי-וודאות נפוצים בפרויקטים:
לכל "מחולל" אציג בקצרה את הגישה שעלינו לאמץ על מנת להתמודד באופן אפקטיבי עם הסיכונים שיכולים להיווצר.

1. ייחודיות הפרויקט: כל פרויקט מעצם הגדרתו הוא ייחודי ונועד לייצר תוצר ייחודי. גישה מרכזית להתמודדות היא הכנסת אלמנטים של "רוטינות" לתוך הפרויקט: שימוש במתודולוגיה ארגונית, תבניות, פיתוח תשתיות טכנולוגיות, פירוק הפרויקט למשימות מוכרות וכד' (ראה בהרחבה: מהו פרויקט?)
2. אי וודאות טקטית: אי הוודאות המובנת שקיימת בהערכת זמנים של כל משימה (ראה: אי-וודאות בהערכת זמנים). גישה מרכזית להתמודדות היא תקשורת פתוחה ואמינה שלוקחת בחשבון תופעה זו. למשל: "כשאתה אומר שהמשימה תיקח לך יומיים, למה אתה מתכוון? מהן הנחות היסוד שלך? לאיזו רמת וודאות אתה מתייחס? מה אתה מחשיב כמשימה שהושלמה?"
3. חוסר מידע לגבי ההווה: אי-וודאות דו-כיוונית הן מצד מנהל הפרויקט כלפי המעורבים בפרויקט והן מצד המעורבים בפרויקט כלפי מנהל הפרויקט (משימות לביצוע, שינויים, סטטוס הפרויקט). גישה מרכזית להתמודדות: השקעה רבה בתהליכי תקשורת: כללים, נהלים, ערוצי דיווח וכלים תומכים.
4. שינוים בדרישות: לשינויים בדרישות במהלך הפרויקט יש סיבות רבות. תהליך ניהול שינויים מסודר ופרו-אקטיבי מצד מנהל הפרויקט (לחפש את השינויים שממילא יצוצו לפני שיהיה מאוחר מדי) יסייעו בהקטנת אי-הוודאות.
5. אי וודאות מערכתית: מתחלקת לשני סוגים: הפרויקט כחלק מתהליך עסקי רחב המושפע ממנו והפרויקט כחלק מפורטפוליו ארגוני המושפע משינויים במשאבים הארגוניים. הגישה המרכזית להתמודדות צריכה להכיל ניהול הפרויקט בראייה אסטרטגית (ראה: הגדרת יעדים אסטרטגיים לפרויקט) לצד מעורבות בפורטפוליו הארגוני (ראה: מה לי ולפורטפוליו הארגוני?).
6. רגע האמת: אי-וודאות אמיתית ומנטלית הקשורה לרגעי האמת בפרויקט (הפעלה מבצעית של מערכת, השקת מוצר וכו'). לצורך התמודדות עם רגעי האמת, הגישה צריכה לכלול חזרות והכנות נפשיות.
7. חוק מרפי: "כל מה שצפוי להשתבש – עתיד להשתבש". אין לי אלא להמליץ על "חשיבת מרפי": לחשוב תמיד על מה עלול להתשבש מתוך ראייה מפוכחת ולעיתים פסימית. לניסיון הניהולי שצבר המנהל יש השפעה רבה לזיהוי סכנות צפויות (ראה: נפלאות הניסיון הניהולי שלנו).

לא תמצאו את המושג "מחוללי אי-וודאות" בספרות, מאחר והוא פרי מחשבתי. עם זאת, אני סבור שראוי לעסוק בו. אשמח מאוד לשמוע את דעתכם בנושא זה.
הרצאה בנושא זה אעביר בכנס PMI הקרוב ב-30 במאי. לפרטים נוספים: לחץ כאן.


מיכאל שורץ

מה זה "הצוות" הזה שאני מנהל?

יש בגלריה 1 תמונות.

האם אתם מנהלים "צוות" של עובדים או "קבוצה" של עובדים? מה זה בכלל משנה? מה הופך את העובדים שלכם לצוות? מהו תפקידכם בכל הסיפור הזה? בפוסט זה אגע בהגדרת היסוד של "צוות" ועל המשמעות הניהולית עבורכם. ישנן מספר הגדרות רשמיות … להמשיך לקרוא

שיפור תהליכים בפרויקטים: הצעות, דוגמאות ועוד

יש בגלריה 1 תמונות.

אחד הסודות של ניהול פרויקטים מוצלח הוא היכולת ללמוד ולהשתפר מפרויקט לפרויקט ולהטמיע את התובנות החדשות בתהליכים הארגוניים (אלה המהווים "נכסים ארגוניים" – ע"פ ה PMBOK). מאידך, התהליכים הישנים והמוכרים מאוד נוחים לנו, ועל מנת לבחון אותם אנחנו נדרשים להרים … להמשיך לקרוא

ניהול מטריציוני: עד כמה מאתגרת המטריצה שלי?

יש בגלריה 1 תמונות.

כולנו מסכימים שניהול מטריציוני מהווה אתגר ניהולי מהמעלה הראשונה. אך לא תמיד האתגר הוא דומה. אני רוצה להציע מספר שאלות שיעזרו לכם למדוד את האתגר הטמון במטריצה שלכם, וההשלכות של המאפיינים השונים שלה על מקורות ההשפעה שלנו כמנהלים. 1. כמה … להמשיך לקרוא

הריון ולידה בראייה פרויקטלית

יש בגלריה 2 תמונות.

הפעם פוסט בנימה אישית: החודש נולד בני השלישי (אחרי שתי בנות מקסימות). ההיריון הינו מאמץ פרויקטלי מובהק (ראה: מהו פרויקט) אך הוא בעל מאפיינים ייחודיים שניתן להקביל אותם למשימות ופרויקטים "רגילים" שאנחנו מנהלים ביום-יום. ואולי אפילו ללמוד מזה משהו… פרויקט … להמשיך לקרוא