גלריה

האם מספיק טוב זה טוב מספיק?

אני רוצה לעסוק במודל שהוא לדעתי חובה לכל מנהל ועובד. ועל אף שהוא פשוט להבנה – הוא לא תמיד פשוט ליישום. העקרון נוגע לקבלת החלטות: באיזו חלופה לבחור? כמה להשקיע בבחינת החלופות? עד כמה להמשיך (או לחילופין, היכן לעצור) בדרך להשגת יעדים ומטרות?
לפעמים אני נדהם עד כמה המודל נוגע בדוגמות שספגנו עוד בילדותנו המתפתחות עד כדי אידאולוגיה בחיינו הבוגרים. אני מודה שגם אני מוצא עצמי לעיתים בקונפליקט פנימי.

את המודל וחלק מהתרשים הנ"ל פגשתי לראשונה בספר "ניהול ממוקד"*, אך הוספתי לו נדבך נוסף:
Satisficer-Optimizer

ע"פ המודל, קיימות שתי גישות בתפיסה שלנו את השגת היעדים המשפיעות על תהליך קבלת ההחלטות שלנו: גישת האופטימייזר וגישת הסטיספייסר.
להבדל בין הגישות יש שתי השלכות בקבלת ההחלטות שלנו:
1. כשלפנינו מספר חלופות לבחירה. לכמה חלופות אנחנו זקוקים לפני החלטה? כמה מידע נאסוף עבור על חלופה? באיזו חלופה נבחר?
2. כשאנחנו צריכים להחליט: האם השגנו את היעד ולעבור ליעד אחר או שעדיין יש להשקיע ביעד זה? שאלה זו לא מופיעה במודל המקורי, אך נראית לי גם רלוונטית.

גישת האופטימייזר:
ע"פ גישה זו, אנחנו זקוקים למידע רב, וחלופות רבות על מנת שנדע שלבסוף נבחר בחלופה הכי טובה המביאה תוצאות מירביות. בנוסף, לא נפסיק להתאמץ כל עוד לא נגיע לתוצאה הטובה ביותר שניתן להגיע אליה. גישה זו מעודדת מצויינות לא מתפשרת, אך בדר"כ כרוכה בהוצאת משאבים גדולה יותר (ואולי לחינם…)

גישת הסטיספייסר:
לעומתה, גישת הסטיספייסר דוגלת בהגדרת תוצאה שהיא "מספיק טובה" או "משביעת רצון", גם אם היא לא מושלמת או הכי טובה שיש. מספר החלופות שנבחן יהיה עד שנגיע לחלופה מספיק טובה. גישה זו יותר פרגמטית, אך מצד שני יכולה להוביל לבינוניות. למה לא לשאוף ליותר אם אפשר?

קצת דוגמאות:
1. ספורט: האם ספורטאי יפסיק כשהוא הבין שהוא מקום ראשון (ביחס למתחרים), או ימשיך לאתגר עצמו כדי לשבור את השיא שלו עצמו שוב ושוב?
2. זוגיות: האם נחפש את השותף לחיים האידאלי או נסתפק באחד (או אחת) שמתאים לנו במידה משביעת רצון? אני מקווה שאני לא מנפץ כאן אשליות רומנטיות, אבל ההגיון אומר שתמיד קיימת אי-שם אלטרנטיבה טובה יותר. אז זה אומר שלא נתחתן לעולם???
3. עבודה: האם המוצר שאנחנו עובדים עליו מושלם או שהוא מספיק טוב בשביל לשרת את היעדים העסקיים שלו?
4. קניית רכב יד שניה: האם נחפש את ההצעה הכי משתלמת או שנסתפק בהצעה משתלמת מספיק ביחס לציפיות שלנו?
5. וכנ"ל בגיוס עובדים, בחירת חופשה ועוד ועוד.

אז מה יותר טוב?
אני סבור שיש פה הרבה עניין של אופי, ערכים אישיים והרגלים. בחיים האישיים של כל אחד, ייתכן שאין תשובה אחת נכונה, והגדרת מטרות אין-סופיות יכולה אולי להעניק משמעות לאדם הבודד. לעומת זאת, בחיים הארגוניים לכל מנהל יש אחריות כבדה על הכתפיים לא רק לעצמו אלא גם לארגון, למשאבים, לתוצאות וכמובן לצוות העובדים שהוא מנהל ולמוטיבציה שלהם. מנהלים צריכים לדעת להגדיר מטרות ויעדים ברורים מאתגרים, ברי השגה ומדידים (ע"פ עקרון SMART). השיקוליים חייבים להיות מקצועיים וענייניים תחת בקרה עצמית.
לכן, אני חושב שאין מנוס מלפעול ע"פ גישת הסטיספייסר בשלושה סייגים:
1. המטרות והיעדים שאנו מגדירים כמנהלים חייבים להיות מאתגרים מספיק. כלומר ההגדרה של "משביע רצון" צריכה להיות מאתגרת שתמשוך את העובדים למצויינות.
2. ברמת החזון והיעד האסטרטגי ניתן כמובן לשאוף למקסימום רווחים, מקסימום עזרה לזולת, מקסימום איכות הסביבה וכדומה. כמו בחיים האישיים, במקרה הזה, גישת האופטימייזר מניעה את הארגון קדימה להישגים חדשים.
3. התרגום הפרקטי של המשפט הקודם הוא שברגע שעמדנו ביעדים שהגדרנו (ע"פ גישת הסטיספייסר) צריך להמשיך הלאה ולקבוע את הרף החדש של היעדים.

אגב, בעולם של תוצרי ידע בו אנשים רבים עובדים על מסמכים, תוכניות, רעיונות וכד', גישת הסטיספייסר היא בלתי נמנעת**. כיצד ניתן להגדיר אפיון מוצר מושלם? כיצד ניתן להגדיר קורות חיים מושלמים? כיצד ניתן להגדיר תוכנית עבודה מושלמת? תמיד קיימת אפשרות לשפר תוצרים אלו עוד עוד, ולכן חייבים לדעת מתי להפסיק. מתי זה "מספיק טוב".

אז האם מספיק טוב זה טוב מספיק?
בהחלט! בתנאי שהגדרנו "מספיק טוב" באופן ענייני, שקול, מאתגר ומשרת את האסטרטגיה שלנו.

* "ניהול ממוקד" מאת בועז רונן ושמעון פס. ספר מומלץ ביותר! המונחים הוצגו לראשונה ע"י הרברט סיימון בשנות ה-50.
** הסבר מפורט יותר ניתן למצוא בספר "לגרום לדברים לקרות" מאת דיוויד אלן, בהוצאת כנרת.

רוצה לדעת עוד? להתחיל לנהל ברגל ימין.
ולעוד קפיצת מדרגה ניהולית: סודות הניהול האפקטיבי.

עקבו אחריי ב- YouTube Linked-in  logo-wordpress

הרשמה לבלוג

מודעות פרסומת

8 תגובות ל-“האם מספיק טוב זה טוב מספיק?

  1. http://ok-consulting.co.il/TOC_Satisfier

    ________________________________

    אהבתי

  2. מיכאל שלום

    לעסוק בסטיספייסר ביד אחת מבלי לדבר באותה נשימה על שיפור מתמיד(קאיזן) הינו מבחינתי החמצה של הגישה.

    הגישה אינה באה ואומרת לעצור ברגע שהגעת לרף הישגים כלשהו(שים לב רלבנטי גם לחיי הזוגיות שלנו כפי שרמזת), הגישה אומרת שהתועלת מחיפוש אחר האופטימום(חיפוש אחר האושר האבסולוטי ) לעומת העלות הכרוכה בכך יגררו אותך למעשים והתנהגויות שאינם לטובת העניין.

    נדמה לי שגם גישה כמו אגייל מייצגת בדרך כלשהי את גישת הסטיספייסר ואולי התעסקות נוספת ב"שביעות רצון" ולא באופטימום הניהולי תאפשר לקבל יותר את עקרונות הקאיזן כדרך חיים.

    בעז

    אהבתי

  3. תודה בעז.
    עקרון השיפור המתמיד מופיע, אך במרומז, ולכן הערתך חשובה מאוד.
    איזו גישה באה לדעתך בטבעיות יותר אצל מנהלים?
    מה חשוב יותר להדגיש?

    אהבתי

  4. בישראל, כמו בישראל מעדיפים את ה"מבצעים" על פני השגרה. מכאן, שהשיפור המתמיד- העיסוק החוזר ונשנה בשיפורים נוטה להיזנח ונחים על זרי הדפנה בהישגים קצרי הטווח.
    אולי מכאן הקושי שנתקלתי בו כאשר ניסיתי להסביר שאין צורך ל"רדוף" אחר האופטימום, אלא יש מקום לדבר על מעגלי שיפור משביעי רצון

    אהבתי

  5. מעניין.
    אני דווקא חושב שהבעיה היא באופן בו (לא) מגדירים את היעדים עצמם, כלומר, קודם עושים, מחכים לתוצאות ורק בדיעבד מחליטים האם התוצאות משביעות רצון או לא.

    אהבתי

  6. מיכאל
    יופי של התייחסות לנושא.אכן שיפור מתמיד הוא סוד העניין.רק שיש לנו נטייה לשכוח פרויקטים שמתקדמים ממש טוב בהתחלה ואנו נוטים לחזור לנקודת הפתיחה,כחלק מדפוסים קיימים המשמרים את גלגלי המערכת.
    תודה,
    אדוה

    אהבתי

  7. פינגבק: קדושת הזרימה הניהולית | ניהול בגובה העיניים

  8. פינגבק: האם אתה (מכיר) מנהל כפייתי? | ניהול בגובה העיניים

מה דעתך בנושא?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s