אתם רוצים שהעובדים שלכם ימכרו לכם אשליות? אתם רוצים להמשיך להתעורר ברגע האחרון ולגלות שהפרויקט מתעכב? לטאטא את הבעיות האמיתיות? להמשיך להגיד לעצמכם ש"הכל בסדר"?
כנראה שלא, אלא אם כן באמת הכל בסדר…
כדי להימנע מכך, צריך לדעת להסתכל למציאות בעיניים, ולהתמודד איתה.
כיצד עושים זאת?
בעיני יש 3 כללי מפתח שיעזרו לכם להסתכל למציאות בעיניים:
1. מערכת מדדים מאזנת
2. תרבות של אמירת האמת
3. לשמור על אופטימיות ריאלית
מערכת מדדים מאזנת:
אחת הבעיות המרכזיות בהבנת המציאות היא הניתוח הסובייקטיבי של מה שקורה סביבנו. חשוב להיזהר מפרשנות אישית המושפעת ממצבי רוח, לחצים ארגוניים וחששות אישיים. לשם כך, אני ממליץ להשתמש במערכת מדדים מאזנת. מאזנ"ת = משמעותית, אובייקטיבית, בזמן רלוונטי, נגישה ומוגדרת בתהליך. אם הגדרנו מדדים אלו מראש באופן שישקף את מידת השגת היעדים שלנו לאורך הדרך – הם יעזרו לנו לגבש תמונה אמינה של המצב. ככל שנשקיע בהגדרה נכונה של המדדים – כך נרוויח בהמשך.
תרבות של אמירת האמת
אבל מדדים הם לא חזות הכל. ראשית, יש דברים שקשה מאוד למדוד, ותלויים בכל זאת בדיווח אישי של בעלי תפקיד. שנית, גם כשיש מדדים, אנחנו צריכים לוודא שהמידע מהם יגיע לאנשים הנכונים ולמקבלי ההחלטות.
לכן, אנחנו תלויים רבות בעובדים ומנהלים עמיתים שיוכלו לשתף אותנו ללא חשש.
בספרו "גלגל התנופה", מציין ג'ים קולינס ארבעה מאפיינים מרכזיים של תרבות המסייעת לאמת להישמע:
1. להרבות בשאלות במקום רק לתת תשובות. שאלות שמטרתן האותנטית היא להבין. שאלות שמבטאות את הענווה של המנהל שהוא אינו יודע הכל. שאלות שאחריהן באה הקשבה למחשבות ולדיעות של אחרים. זהו נושא קרוב לליבי.
2. קיום דיונים באווירה המזמינה פתיחות והקשבה. הדיונים יכולים להיות נוקבים ביותר ואף סוערים – ולפעמים זה סימן טוב שהארגון אכן חפץ בחתירה לאמת. זאת בניגוד לדיונים שנועדו רק לשם הצגה והסכמה להחלטות ידועות מראש.
3. ניהול תהליכי הפקת לקחים ללא אצבע מאשימה. תחקירים הם אחד היסודות של ארגון לומד. ורק באווירת למידה ושיפור, ניתן יהיה להפיק לקחים אמיתיים. להרחבה: כללי מפתח לתחקיר אפקטיבי.
4. תרבות של "הרמת דגלים". הרמת דגל היא פעולה ארגונית בה לעובד או מנהל יש יכולת להתריע בזמן אמת על בעיה שיכולה להשפיע על המשימות שהוא מעורב בהן. הרמת דגל מצד העובד לא מסירה את האחריות ממנו לטפל בבעיה (כלומר, רק ככסת"ח), אלא משמשת כמתן איתות מוקדם למנהלים. אסור ליצור מצב שהרמת הדגל חוזרת כמו בומרנג לעובד. רק כך אפשר להבטיח דגלים אמיתיים.
לשמור על אופטימיות "ריאלית"
אופטימיות?!
אפשר לחשוב שפוסט זה מזהיר מפני אופטימיות ומטיף לפסימיות. לא כך!
רק מי שמאמין שביכולתו להתמודד עם המציאות, לא מפחד להסתכל לה בעיניים.
אני קורא לזה "אופטימיות ריאלית". אופטימיות זו נותנת את הכוח להבין שאפילו שהמציאות לא אידאלית – יש עוד מה לעשות!
אבל אם נתעלם מהמציאות – יהיה רק יותר גרוע…
אז למה צריך ילד שיצעק שהמלך הוא ערום?
כי הילד תמים.
ובארגונים רבים, עובדים ומנהלים רבים הם לא תמימים. הם חוששים להיות אלו שמנפצים אשליות.
אבל לא באמת צריך את הילד הזה.
כמנהלים, תוכלו לעזור לארגון לפתח עובדים שיודעים להגיד שהמלך הוא עירום מבלי לפחד. תתנו אתם דוגמה אישית!
ואם אתם לא יכולים לתת דוגמא אישית, תתחילו לשאול למה…
מה דעתכם?
רוצה לדעת עוד? להתחיל לנהל ברגל ימין.
ולעוד קפיצת מדרגה ניהולית: סודות הניהול האפקטיבי.
